מכירים את הכיף של ללבוש מעיל בפעם הראשונה בחורף ולגלות ששכחתם שם שטר של 05 שקלים ?

נכון שיכול להיות נחמד אם נוכל לעשות את אותו דבר לעצמנו?

ללבוש את עצמנו אחרי הרבה זמן ולגלות פתאום שיש דברים ששכחנו, שבכלל לא ידענו שהם נמצאים שם?

החלטתי לבדוק אם אפשר.

הדרך שלי הייתה לטוס לזמן לא ידוע, למסלול לא ברור, לבדי ברחבי דרום - אמריקה.

ב-8 באפריל 0002, אני נוחת בבוגוטה, בירת קולומביה, עיר בטון ענקית.

אף אחד ממיליוני התושבים שם אינו דובר עברית.

אני בספרדית יודע מקסימום לספור עד חמש.

שאלה עולה במוחי: " מה עשיתי?!"

בחמשת החודשים שלאחר מכן יתברר לי שעשיתי את הדבר הטוב ביותר שיכולתי לעשות.

למדתי להנות מאבנים יפות על החוף, להתמוגג מאגוז קוקוס, לדבר עם צבי ענק, לנהוג בערסל, לחייך יותר, לחלום המון...

למדתי לכבר את מה שלא הכרתי, גיליתי במה אני מאמין ובמה לא, מה אני יכול ומה לא, ובכלל עשיתי הכרות חדשה עם עצמי.

התחלתי ללמוד בקרטחנה.

אני משוכנע שיש גם דרכים נוספות ללמוד, ולכן דרום אמריקה היא רק הרקע לספר.

אז בכל צומת שתהיו, כמו הצומת שלני הצבא, הצומת שאחריו, הצומת שלפני הלימודים או כל צומת אחר, תוכלו למצוא בספר הזה שאלות מוכרות ואולי גם כמה רעיונות לאן כדאי לפנות.

אני מזמין אתכם למסע שכולנו עוברים בשלב זה או אחר בחיים.

נועם.