an old man
turned 98,
he won the lottery,
died the next day...
שאלה אמריקאית:
איך אתם רואים את החיים? את מה שקורה לנו?
1) הגורל קבוע וידוע מראש - לכן גם ניתן
לחיזוי
2) הכל עניין של קארמה - כל אחד מקבל מה
שמגיע לו
3) אין גורל - אנחנו קובעים מה יעלה בגורלנו
4) זה באמת כזה חשוב?
הלוואי שהייתה אפשרות כמו 4 בכמה מהמבחנים
שלי בתיכון...
המושג הזה של "גורל" או "מזל"
מקבל משקל בדרך כלל כשלמישהו קורה משהו
יוצא דופן.
לטוב או לרע.
כשכבר קורה משהו כזה , יש מי שאומרים "מזל
נאחס" או "הכל עניין של מזל" או "זה
היה כתוב בכוכבים".
איפה זה היה כתוב בכוכבים?!
אשכרה חיפשתי פעם ו...nada
נניח שסיכמנו כבר שיש מישהו, מישהי, משהו
למעלה.
האם הישות הזאת באמת מחזיקה באיזה ספר את
הפרק, אפילו לא פרק - תת סעיף - שבו רשום מתי
ואיך אני נפרד מהעולם?
ומה יקרה לי בדרך?
אני לא מפקפק בכוח שיש לה לדעת ולקבוע את
זה, אבל אם להסתכל על זה מנקודת המבט שלה -
הרבה יותר מעניין לתת לנו להתרוצץ עצמאית
ולהתנגש זה בזה רנדומלית, במשטח הניסויים
הכחול - ירוק - חום הזה שאנחנו חיים בו
לראות שהכל פועל לפי התכנית? נשמע משעמם...
וגם אם זה כן עובד ככה, האם הישות הזאת
נתנה למישהו מאתנו את הכלים לנבא? לחזות את
העתיד?
מערכות הכוכבים הן באמת איזה הורוסקופ
שבועי שהיא מפרסמת כדי שזה יופיע במוספי
סוף השבוע?
אני לא קונה את כל סיפור האסטרולוגיה או
את כדורי הבדולח של המכשפות הזקנות.
זה אותו בולשיט.
אבל יותר מזה - גם אם אני טועה והם צודקים,
לא הייתי רוצה לדעת מה מחכה לי.
מה הטעם בדרך הזאת, אם אנחנו יודעים בדיוק
מה מחכה לנו בסוף, ומתי הסוף הזה יגיע?
אם אני אדע שצפונים לי אושר ועושר והכל
יסתדר, אני עשוי להפוך למישהו שאני לא רוצה
להיות.
אם אני אדע שזה ייגמר בהבזק של דם, זכוכיות
מנופצות וגלגלים מסתובבים באוויר...זה
יעזור לי במשהו?
מה שיבוא - יבוא.
אני אתמודד עם זה בכל הכלים שיש לי.
בינתיים גיל 21 עבר מזמן, ואני לירח עוד לא
הגעתי.
:)
תשובה מספר 1 -
מוחק עם קו
ואז תמיד יש ת'עניין הזה של הגיע לו:
הקארמה.
זה נורא כיף לקרוא שמובטל בן 65 עם שבעה
ילדים זכה ב- 12 מיליון בלוטו.
אין ספק שמגיע לו וזה עושה כיף בין כל
מדורי הפוליטיקה והפלילים.
אבל זה לא תמיד עובד ככה.
הרבה אנשים טובים נופלים לאורך הדרך
בצורה זו או אחרת.
כל המחזור שלי בחטיבה סיים את השירות בריא
ושלם - במקרים מסויימים שלם עם כמה דפיקות
בצד.
חלק קטן עוד שם אבל כשאני השתחררתי רובם
כבר סיימו את השרות.
נשמתי לרווחה.
שלושה חודשים אחר כך חבר מהגדוד, טיפוס
מוכשר, אחראי ונחמד, נהרג ע"י האויב מספר
1 של ישראל - הכביש.
עם ארוסתו.
הגיע לו?
אנחנו מכירים גם הרבה חארות ומושחתים
שמגיעים רחוק.
מה לעשות - הטובים לא תמיד מנצחים.
כך שגם תשובה מספר 2 לא ממש תופסת.
על תשובה מספר 3 אין הרבה מה לכתוב.
אם זה ככה - רנדומלי, צף - אז זה ככה.
אני חושב שזו התשובה הנכונה.
אבל אני לא יודע, אז אי אפשר לסמן...
מה שמשאיר אותנו אם תשובה מספר 4.
- זה
באמת כזה חשוב ? אתם יודעים מה...
אם חושבים על זה , אם אנחנו לא יכולים לדעת
אם הגורל שלנו קבוע מראש או לא, ואין לנו
שום דרך ודאית לקבוע אותו בעצמנו:
אז זה באמת לא כזה חשוב!
איך אמר פורסט גאמפ?
"Mama always said
life is like a box of chocolates - you never know whatc'a gonna get..."
אז מה אנחנו כן
יכולים לעשות?
אנחנו יכולים לדאוג שכל אחד יקבל מה שמגיע
לו, עד כמה שאנחנו יכולים.
אנחנו יכולים לקחת דברים יותר
בפרופורציות.
אנחנו יכולים לשמוח בשמחתם של מי שהתמזל
מזלם, לעודד את מי שלא.
אנחנו יכולים לנהוג על הכביש כמו בני אדם.
אנחנו יכולים לנצל הזדמנויות, צירופי
מקרים וצ'אנסים, כי ייתכן שהם לא ישובו עוד
דוגמא לעניין יש בספר בפרק: איך להתחיל עם
בנות - וואלה , לא יודע...
ואנחנו יכולים להשתדל להעביר את הזמן שיש
לנו בכמה שיותר אושר, כי אנחנו לא יכולם
לדעת כמה ממנו עוד יש.
זה דווקא נשמע סידור לא רע.
אני מסמן 4.
© כל הזכויות שמורות
אין להעתיק, לשכפל או לפרסם ללא אישור מהמחבר ו\או מהמו"ל.
